הייתה תקופה, לא מזמן, שבה יכול להיות שה-IPA האימפריאלי המרקי שלך או ה-IPA ה”דנק” בעל פרופורציה דומה הגיע לבקבוק הסטנדרטי של פעם 12 אונקיות. היום, לעומת זאת, לא רק הכוס עשויה להרגיש זרה בידו של שותה בירה רגילה, זו גם ההגשה הזעירה. בקבוקים כמעט נעלמו בים של אלומיניום, ואפילו הבירה הכי ארוזה בתוספת, שדוחפת 12 אחוז ABV, מגיעה כעת ב-16 אונקיות.
להאשים (או להודות?) בירות כמו The Alchemist’s Heady Topper. במשך עשרות שנים, מבשלות מלאכה דבקו בבקבוקים כדרך להרוס את האסוציאציות של הצרכנים בין קופסאות שימורים לבירות המאקרו הזולות שהן גדלו בהתנגדות אליהן. אבל, כפי שאמר המייסד-שותף, ג’ון קימיך, לעיתון “וורמונט”, כשהאלכימיסט הגדיל את הייצור ב-2011, הוא בחר לפח את המבשלות שלו במאמץ ליצור יומרה מבירה מלאכתית. כמו כמה מהמבשלות האחרות שנשברו מבקבוקים של 12 ו-22 אונקיות באותה תקופה, זה היה גם על יעילות והרצון להעניק לבירה מלאכה מראה משלה. איך זה הגיע לשלוט בבירה מלאכה משם הוא פשוט: מכיוון שבירות מבוקשות הופיעו בפחיות של 16 אונקיות, קופסאות שימורים של 16 אונקיות הפכו קשורות קשר בל יינתק עם בירה מלאכה במלוא תפארתה “טובה יותר ממאקרו לאגר”.
אבל האם זה דבר טוב? האם מבשלים התמקדו כל כך בבידול בירת מלאכה עד שהם התעלמו מכל הסיבות לכך שפחית 12 אונקיות היא עדיפה? אחרי הכל, יש סיבה לכך שה-12 אונקיות הפכו למהפכת כלי טרום כלי השיט הנפוצה בכל מקום. זהו גודל הגשה נגיש יותר, מה שמקל על לזרוק בירות קלות לאחור או להתפנק עם בירה כבדה וחזקה יותר מבלי להרגיש שובע או הונגאובר מיידית למחרת. זה ידידותי יותר לארנק, בהתחשב בפחיות של 12 אונקיות מגיעות לרוב בשש אריזות ופחיות של 16 אונקיות באריזות – 72 אונקיות לעומת 64 אונקיות. ובעיקר, הוא מבטיח חווית שתייה טובה יותר מהלגימה הראשונה ועד האחרונה. “בשבילי, באופן אישי, אני אוהב שהבירה נשארת בחיים בשביל חווית השתייה”, אומר דאג רייזר, מייסד שותף ו-COO של North Carolina’s Burial Beer Co. , מדלדל את הגז ומאבד שיווי משקל”.
ובכל זאת, פחיות קבורה בעיקר ב-16 אונקיות, גורמים ספירה כמו עלויות טובות יותר למבשלות, ההזדמנות להכניס בירות למקומות בילוי וספורט (שבדרך כלל לא רוצים פחיות קטנות יותר) ושפחיות גדולות יותר אומרות קנבסים גדולים יותר לאמנות התווית של המבשלה. אבל הליבה לאגר וה-IPA שלה מגיעים בפחיות של 12 אונקיות, מה שלדברי רייזר מגוון את “ההתאמה שלהם על המדפים” ומגיע ל”מגוון רחב יותר של לקוחות”.
עבור שותה בירה ממוצע, היתרונות של ה-12 אונקיות יכולים לעתים קרובות לגרום לבחירה להיראות פשוטה להחריד. אבל עבור מבשלות, זה יותר מסובך. “חבילות ארבע [שש עשרה אונקיות] מספקות מרווח טוב יותר למבשלים ובכך גמישות רבה יותר בעלות המתכון מכיוון שאתה צריך 8 אונקיות פחות, שתי פחיות פחות, ומגיע למכור שש יחידות למארז”, מסביר דאג וליקי, שיווק ראשי קצין ב- Chicago’s Revolution Brewing, שעוסק בבלוג על עסקי בירה ב- Beer Cranchers. ובעוד קופסאות שימורים של 12 אונקיות מסוגלות למשוך יותר שתיינים מהמיינסטרים, רייזר מציינת שצרכני מלאכה רגילים לתגי המחיר הגבוהים יותר על ארבע אריזות של 16 אונקיות.
אבל מה לגבי היגיון בסגנון? שותי בירה רבים רוצים לאגרים בעלי ABV נמוך יותר, קל לשתייה בפחיות גבוהות יותר, ו-IPA כבדים יותר עם ABV וסטאוטים בפחיות קטנות יותר. הנוזלים המשובחים של לוסון בוורמונט שוקלים כאן ABV וסגנון. שתיים מהבירות שלה, עם 10% ABV, נכנסות לפחיות של 12 אונקיות “כדי למתן את צריכת האלכוהול”, אומר צ’ייס מוהרמן, מומחה השיווק הדיגיטלי של המבשלה. לעומת זאת, ה-ABV Scrag Mountain Pils מתחת ל-5% מגיע ב-12 אונקיות וגם ב-16, “מכיוון שבאופן מסורתי, פילזנר קל ארוז בפחיות של 12 אונקיות, כך שתוכל לשתות יותר מאחת בכל פעם בקלות רבה יותר.”
ואכן, הדרך שבה ביג ביר החרישה את הרעיון שלאגרים ניתנים לריסוק נכנסים לפחיות של 12 אונקיות ניתנות לריסוק מסבכת את “ABV הקטנה, פחית גדולה; גישה גדולה ABV, little can”. כמו זו של לוסון, מבשלות רבות מגיבות למשיכה המושרשת של בירות קלות בפחיות של 12 אונקיות. כפי שכותבת Veliki ב-Beer Cranchers, על רקע המחץ הנוכחי של תעשיית הבירה המלאכה בתחרות, עלויות האספקה הגבוהות והעדפות הצרכנים המשתנות, מבשלות בירה רבות מחפשות לקבל אופציה בעלת ערך על המדפים. נפיחות נוכחית של נוסטלגיה, המזכירה את ההיפסטרפיקציה של PBR לפני עשור, הופכת את הזמן הזה לאידיאלי למשוך שתיינים עם מיתוג ואריזה (כמו חבילות 15) בהשראת לאגרים אזוריים של דורות קודמים.
פורמטים אחרים אפילו קטנים מ-12 אונקיות החלו לצוץ באופן ספורדי, מהמעשיות של הסטאוטים המיושנים בחבית של Evil Twin בפחיות של 8 אונקיות ועד ל-Lil Buddy הפופולרי של Hopewell Brewing, 4.2% לאגר משומר כ-8 אונקיות. המייסד ג’ונתן פריץ אומר שהוא מושלם לכל דבר, החל מקרונות צד של בלאדי מרי או בתור בירה “לטייל עם הכלב”. שילוב של גורמים – מיצירתיות לשיווק ועד כלכלה – פירושו שלעולם לא נראה ארגון מסודר של “ככל שהבירה חזקה יותר, הפחית קטנה יותר”, וגם לא השתלטות של 12 אונקיות. יתרונות העלות של חבילת ארבע למבשלות, מחסור בפחיות אלומיניום (מה שמקשה על מבשלות להזמין גדלים שונים) והעובדה שלא לכל מבשלה יש את היכולת להגמיש את הגדלים בקווי השימורים שלה, ימשיכו להבטיח ש-16 אונקיות הן הנורמה . אבל זה חבל, כי הפחית הצנועה של 12 אונקיות היא האידיאל האפלטוני האמיתי לגודל מנה של בירה – דרך ליהנות מעוד בירות, בסגנונות נוספים, בלי בלאק חם של הלגימות האחרונות.
